תבניות בישול מנירוסטה, כיורי מטבח, טבעות נירוסטה

בסביבות-טמפרטורות נמוכות, הקשיחות של חומרי הטבעה פוחתת בעוד שבריריותם עולה, מה שהופך אותם לנטייה לשברים. זהו כשל מקרוסקופי הנגרם משינויים במבנה המיקרו של החומר בטמפרטורות נמוכות. במות הטבעה נעשה בדרך כלל שימוש בפלדת פחמן גבוהה- ובפלדת כלי סגסוגת, שהקשיחות שלה מושפעת באופן משמעותי מהטמפרטורה.

כאשר הטמפרטורה היא מתחת לטמפרטורת המעבר השביר- של החומר, סריג המטריצה ​​מתכווץ, כוח החיבור של גבול הגרגרים פוחת, האינטראקציה של השלב השביר נחלשת והשלב השביר שולט. כאשר התבנית נתונה לעומסי הטבעה מתחלפים, אנרגיית הפגיעה אינה יכולה להיספג ביעילות, ומיקרו-סדקים נוצרים בנקודות ריכוז מתח. עם כל מחזור הטבעה, הסדקים מתפשטים, ובסופו של דבר מובילים לשבר במות.

טמפרטורות נמוכות מעצימות את הפגמים הקיימים בתבנית. מתח שיורי הנוצר במהלך טיפול בחום, בשילוב עם עומסי הטבעה בטמפרטורות נמוכות, מאיץ את התחלת הסדקים והתפשטותם. במקביל, טמפרטורות נמוכות מפחיתות את הסיכה, מגבירות את חיכוך ההטבעה, מחמירות את שחיקת התבנית וריכוז המתח, ומגדילות עוד יותר את הסיכון לשבר שביר במות.

שבר שביר במות-נמוכות אינו רק כשל של התבנית עצמה; יש לה השפעה מדורגת על הייצור. בחזית הייצור, שבירת עובש גורמת ישירות להשבתה של קו הייצור,-תיקונים גוזלים זמן, משבשת את תוכניות הייצור ומרחיבה את מחזורי האספקה. בחזית העלויות, נזק לתבניות בעלות-ערך גבוה מגדיל את עלויות ההחלפה, גרוטאות מוצר מגדילות את בזבוז חומרי הגלם, ושברי עובש עלולים לפגוע בציוד, להגדיל את עלויות תחזוקת הציוד, ליצור מעגל של קיפאון בייצור ועלויות עלויות. במקביל, טיפול חירום מגדיל את תשומות העבודה, ומעלה את עלויות הייצור הארגוניות.